פיטום הקטורת + סגולותיה

אַתָּה הוּא ה’ אֱלהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבותֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אותָם עַל יַד משֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתורָתָךְ:

וַיּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיֶה:

וְעָשִׂיתָ אתָהּ קְטרֶת רקַח מַעֲשֵׂה רוקֵחַ. מְמֻלָּח טָהור קדֶשׁ:

וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאהֶל מועֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:

וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרן קְטרֶת סַמִּים. בַּבּקֶר בַּבּקֶר בְּהֵיטִיבו אֶת הַנֵּרת יַקְטִירֶנָּה:

וּבְהַעֲלת אַהֲרן אֶת הַנֵּרת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה’ לְדרתֵיכֶם:

תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטרֶת כֵּיצַד. שְׁלשׁ מֵאות וְשִׁשִּׁים וּשְׁמונָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלשׁ מֵאות וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמות הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יום. מַחֲצִיתו בַּבּקֶר וּמַחֲצִיתו בָּעֶרֶב. וּשְׁלשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כּהֵן גָּדול וְנוטֵל מֵהֶם מְלא חָפְנָיו בְּיום הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יום הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.

וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:

(א) הַצֳּרִי. (ב) וְהַצִּפּורֶן. (ג) וְהַחֶלְבְּנָה. (ד) וְהַלְּבונָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה.

(ה) מור. (ו) וּקְצִיעָה. (ז) וְשִׁבּולֶת נֵרְדְּ. (ח) וְכַרְכּום. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה.

(ט) קושְׂטְ שְׁנֵים עָשָׂר.

(י) קִלּוּפָה שְׁלשָׁה.

(יא) קִנָּמון תִּשְׁעָה.

בּורִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין.

יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק.

מֶלַח סְדומִית רובַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא.

רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אומֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא.

אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ.

וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:

רַבָּן שִׁמְעון בֶּן גַּמְלִיאֵל אומֵר: הַצֳּרִי אֵינו אֶלָּא שְׁרָף הַנּוטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּורִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּות בָּהּ אֶת הַצִּפּורֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרות בּו אֶת הַצִּפּורֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוד:

תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אומֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוחֵק אומֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּול יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָה לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:

תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים או לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין.

וְעוד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נותֵן בָּהּ קָרְטוב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכול לַעֲמוד מִפְּנֵי רֵיחָהּ.

וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַש?

מִפְּנֵי שֶׁהַתּורָה אָמְרָה כִּי כל שְׂאר וְכָל דְּבַשׁ לא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה’:

ה’ צְבָאות עִמָּנוּ. מִשְׂגַּב לָנוּ אֱלהֵי יַעֲקב סֶלָה:

ה’ צְבָאות. אַשְׁרֵי אָדָם בּטֵחַ בָּךְ:

ה’ הושִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיום קָרְאֵנוּ:

וְעָרְבָה לַה’ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם. כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמנִיּות:

סגולת פיטום הקטורת:

בזוהר הקדוש (ויקהל דף רי”ח ע”ב) הפליג בשבח אמירת פיטום הקטורת וזו לשונו: אמר רבי שמעון, אי בני הוו ידעין כמה עלאה עובדא דקטורת קמי קודשא בריך הוא, הוו נטלי כל מילה ומליה, והוו סלקין לה עטרה על רישיהו ככתרא דדהבא וכו’.

וזו לשון הרב סגולות ישראל:

א. מבטלת מגפה וחלאים רעים.

ב. ינצל משעבוד מלכויות.

ג. הברכה מצויה במעשה ידיו.

ד. ינצל מדינה של גיהנום.

ה. מבטלת הקליפות והחיצונים וסטרא אחרא.

ו. מבטלת הכישופים

ז. מבטלת הרהורים רעים.

ח. נוחל שני עולמות עולם הזה והעולם הבא.

ט. מסלק הדינים מעליו.

י. ימצא חן וחסד בעיני כל רואיו.

יא. מסוגלת לעושר.