עדיין אין תגובות

סיפור מרגש ליום השואה – הלחמניה שהצילה חיים

לא מזמן נפטר יהודי שהיה ניצול שואה. הוא עבר את כל תקופת השואה במחנה שנקרא מחנה “ברגן בלזן” שהיה מחנה לא פשוט בכלל. לא מספיק שהיו שם אסירים יהודים, היו שם גם שבויי מלחמה רוסים שעירבבו אותם יחד עם היהודים באותו מחנה ריכוז. יום אחד לפני השחרור, הנאצים עברו עם משאית מלאה בלחמניות חמות. הריח של הלחמניות הלהיב את היהודים. הנאצים החליטו יום לפני השיחרור לפנק את היהודים בלחמניות טריות על העבודה הקשה שלהם. הם עברו דרך המחנה עם כרוז והכריזו “כל מי שרוצה יעמוד עכשיו בתור לקבל לחמניה”. אותו יהודי ניצול שואה מספר זאת בהתרגשות. “אתם לא מבינים את ההרגשה, לקבל לחמניה טרייה לאחר שנתיים של רעב, אי אפשר לתאר זאת…”  וממשיך לספר אותו יהודי: “זה רעב שאתה בשביל לחמניה מוכן לתת הכל. אפילו אם ישאלו אותך מה תרצה, לחמניה או הרבה כסף? אתה תעדיף את הלחמניה הטרייה”.

כל המחנה עמד בתור, את החלוקה ביצע קצין נאצי, שהתחיל לחלק לחמניה לכל אדם שעמד בתור. “גם אני כמובן עומד בתור” אמר היהודי. “חיכיתי כל כך לתור שלי..” בשלב מסויים אני מבחין שהלחמניות בארגז עומדות להיגמר, נשארו רק 6 לחמניות, אני האדם השישי בתור, זאת אומרת שאני אקבל את הלחמניה האחרונה, בתנאי שאף אחד לא יקבל 2 לחמניות. הלב שלי דפק בחוזקה, התחלתי להילחץ, “אולי לא תישאר לי לחמניה, אולי יקחו לי אותה” נכנסתי לפחד, אך לפתע התקרב תורי, הקצין הנאצי הגיש לי לחמניה ואני שמחתי כל כך. בזמן שקיבלתי את הלחמניה הקטנה ראיתי אותו מתכופף ומרים ארגז חדש של לחמניות טריות, ולפני שהוא מתרומם אני חושב לעצמי “רגע, הוא ישאל מי הבא בתור אני יגיד לו אני, בטוח הוא לא יזהה אותי. אך מצד שני, אם הוא יתפוס אותי, הוא יהרוג אותי. לא ידעתי מה לעשות,  אני רוצה עוד לחמניה.. מצד שני החיים שלי בסכנה”. תוך כדי ההתלבטות, הנאצי מרים את הארגז השני, ושואל מי הבא בתור?  אז אותו יהודי אומר “אני”, ומחביא את הלחמניה מאחורי הגב. הוא מושיט את היד ומקבל עוד לחמניה. “אתם לא יכולים להבין איך הרגשתי. הרגשתי שאני מיליונר, קיבלתי 2 לחמניות.” הוא הולך מהר לעבר הצריף, כדי לאכול את הארוחה שלו ואולי הארוחה האחרונה לפני השחרור. איך שהוא מתקרב לצריף פתאום הוא מרגיש יד נוחתת לו על הכתף, והוא שומע קול ברוסית “ראינו אותך”, הוא מסתובב לאחור, ורואה אסיר רוסי שנפל בשבי, גדול וחזק, “תביא לי את הלחמניות, את שניהם, זה העונש על חזירותך”, אמר לו הרוסי בקול רם. חשבתי לעצמי, “אני אסיר וגם הוא אסיר, למה שאוותר לו?” סירבתי לתת לו את הלחמניות. הוא מיד קרא לשני חבריו הרוסים, הם הגיעו ופירקו את אותו יהודי מכות רצח, הוא נפל לריצפה שוטט בדם,  הם היו בטוחים שהם הרגו אותו, הם לקחו את הלחמניות ויצאו מהצריף במהרה. היהודי שלנו שכב על הריצפה שבור לרסיסים, הסתכל למעלה ושאל “למה? ריבונו של עולם למה? מה עשיתי שזה מגיע לי? הייתי יהודי טוב, כל השואה האמנתי בך, אמרתי שהסבל יגמר והכל יהיה טוב, למה עד שכולם קיבלו לחמניות טריות, אני קיבלתי מכות נמרצות..” תוך כדי שהוא בוכה ומרוסק מכאבים, הוא איבד את הכרתו. הוא לא יודע כמה זמן עבר, אבל בשלב מסויים הוא פותח את העיניים, רואה ככה את השמש מסנוורת אותו, והוא אומר לעצמו “איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שאני מתעורר, ויש שמש מסנוורת אותי?” הרי הנאצים בכל בוקר עוד לפני שהשמש מספיקה לעלות, עושים מסדר ומקימים את כולם בצעקות. אין דבר כזה להתעורר אחרי שהשמש עולה. היהודי לא הבין היכן הוא נמצא, בחוץ יש שקט, הוא חשב לעצמו שאולי הוא כבר בעולם הבא, לא יכול להיות שבחוץ אין צעקות של נאצים, בכי של יהודיים. הוא פתח את הצריף ויצא החוצה, לעיניו נגלו גופות על גבי גופות, המון אנשים היו זרוקים על הריצפה ללא רוח חיים, מסתבר שהלחמניות האלה היו מורעלות וכל מי שאכל מהם לא נשאר כלל בחיים. אז הפעם הוא הסתכל שנית לשמיים לבורא עולם ואמר “אבא תודה, תודה על המכות שנתת לי כי רק עכשיו אני מבין שזה היה רק לטובתי, אם רק הייתי אוכל את הלחמניות…” היהודי פרץ בבכי קורע לב וביקש סליחה מבורא עולם שהתלונן בפניו על המכות שקיבל. הוא ניצל בנס ואמר “אין ספק שכל מה שעושה ה’ לטובה הוא עושה”.

הפיצו בכפתור מטה

לפרסם תגובה